באה שנה חדשה, מבורכת ביותר בגשמים שירדו על השדות ועל הגידולים, והניבה שלל רב לחקלאים. ואולם גבו של חקלאי אחד, פלוני, לא עמד בגודל העבודה. לא היה יכול החקלאי העיקש לחזות ביבול מתבזבז, והלך לטכס עיצה אצל חברו איש-ההנדסה. וזאת היא העיצה שידידו נתן: "שחרר את הבהמה, התקדם בדור, חפש בעיר חתיכת מוטור".

וכך, יצא החקלאי לעיר לתור מוטור.

בא החקלאי אל איש המכונות, וביקש מוטור חדש וזול. איש המכונות הציע לו לתור מוטור במקום אחר, שכן הוא עצמו עובד בעיקר עם תעשיינים עשירים, והחקלאי אינו כזה. נעלב החקלאי ויצא לתור מוטור במקום אחר.

הגיע החקלאי אל הקניון הגדול שבלב העיר, ושאל את בעלי החנויות השונות אם יש להם מוטור חדש וזול. אמרו לו כולם שלא, אבל יש טריינינג במבצע. שאל אותם אם זה סוג של מוטור. אמרו לו שלא. אמר להם, שאם זה אינו סוג של מוטור, אז הוא לא מעוניין. אחר-כך הלך החקלאי אל סוכנות המכוניות. ניגש אליו המוכר ושאל מה מעשיו כאן. אמר לו החקלאי שבא לתור מוטור. הציע לו המוכר מכוניות קומפקטית אוטומטית עם גג-שמש. שאל החקלאי אם זה סוג של מוטור. חשב המוכר זמן-מה ואמר שכן. הציע החקלאי למוכר את בהמתו תמורת המוטור. המוכר לא הסכים.

וכך היה החקלאי נע ממקום למקום, בניסיונותיו הכושלים לתור מוטור, עד שנרקבו כל שדותיו וגידוליו.

חזר החקלאי אל חברו איש-ההנדסה, ואמר לו "מה זה אמרת לי לתור מוטור, ובינתיים התייבשו השדות". אמר לו איש-ההנדסה "אשמתי שאתה טיפש כמו נעל?".